הכל התחיל אחרי הכתבה המפורסת של שקד רענן, התעורר בי החשק לכתוב את דעתי הפרטית על הטוויטר, איך אני חווה אותו ומה אני מסיקה ממנו, והכל בקצת יותר מ-140 תווים.
הטוויטר, כמו כל קבוצה, מתאפיין בקודי התנהגות שמייחדים אותו מכל קבוצה אחרת, ומשתמשים בו בשפה ייחודית שנוצרה בו. אך מעבר לכך, זהו מקום בו נפגשו אנשים מרקע שונה, בעלי דעות שונות, מצב משפחתי שונה ותפיסת חיים אחרת ביחס לדת אמונה ופוליטיקה.
כולם התאחדו תחת מטריה אחת כמבקשים להתאחד ולו לדקות ספורות, לשתף במה שעובר, במה שחסר ובמה שמבדח. האפשרות לבחור חברים (גם אם אינם מסכימים להיות חברים שלך) ולנתק את אלה שמאסת בהם יוצרת מצב אידיאלי ונוח שאינו מתקיים בתבנית החיים המציאותיים.
אני זוכרת שאבא שלי אמר פעם: אני מאד אוהב להיות לבד עם עצמי, לחשוב מחשבות ולנתח תיאוריות, אבל בשלב מסוים אחרי שגיבשתי דעה שנראית לי חדשנית ותבונתית במיוחד אני מאד רוצה לחלוק אותה עם מישהו, לא חשוב עם מי בדיוק.
וזאת כל התמצית של הטוויטר על רגל אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה