יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

התשמע קולי

המעמד שלך בטוויטר בדרך כלל נקבע על פי כמות העוקבים אחרייך, וזה מתחלק למספר רמות:
מעל 80 - שרדת את שלבי הכניסה
מעל 200 - ביססת מעגל קרוב
מעל 500 - מעמד מבוסס ביותר ממעגל אחד
מעל 1000 - כנראה יש לך מה להציע
מעל 3000 - ואתה לא סלב? אז מלך או מלכת הביצה
מעל 5000 - יחידי סגולה
מעל 10,000 - בדרך כלל עיתונאים, מנחים או מפורסמים שונים
מעבר לזה נראה לי שכבר המספר לא באמת משמעותי, אבל לך תדע :)

תחילה רציתי להגדיל מאד את כמות הנעקבים, ולקרוא כמה שיותר פוסטים מגוונים, גם רציניים וגם שובבים, לקרוא גם את השיחות המתנהלות בין אלה שאחריהם עוקבים לחברים הקבועים שלהם.

אח"כ הבנתי שחסר לי המימד האישי, ואני רוצה לשמור על הרצף, להכיר באופן שטחי כלשהו את זה שכותב, להבין את הנימה המתלווה לציוציו ואת הרמיזות הנזרקות מציוץ לציוץ.
אבל ברגע שעוברים למימד האישי נוצרת בעיה, פתאום לא מספיק לי לקרוא אותם, אני רוצה שגם הם יקראו אותי.
מבלי שהתכוונתי בכלל ליצור קשר או תקשורת בתחילה, מצאתי את עצמי משחקת במשחק המעמדות, פונה לעוקבים חביבים באופן ייזום וגלוי ומשכנעת אותם לעקוב אחרי, סוגרת עסקאות "אעקוב אחריך ועקוב אחרי" ובעיקר עושה מעצמי צחוק.

היום יש לי קצת יותר ממאה עוקבים ואני משתדלת לשמור על פרופורציות, לא להפוך את הטוויטר למשפך חיי ולא להשתדל למצוא חן בעיני אף אחד, לא לשפוט ולא להכריע, להשאיר את המקום כתחביב חביב וכמקום מקסים וייחודי בו אני יכולה לפרוק את המחשבות המשונות שלי שלא מעניינות כנראה אף אחד ברוב העולמות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה