את לא מעניינת

"את לא מעניינת" זו הצהרה לא נעימה.

השבוע היה מי שנתן הסברים נרחבים ומנומקים לפני שאינפל, טען שאין לו טעם להשאיר בפיד
אנשים שלא ממש מעניינים אותו, שעקב אחריהם רק בגלל שעקבו אחריו.
אחרי כל ההקדמה הזאת שלו הייתי די במתח, רק השד יודע למה, לראות האם נכללתי תחת הקטגוריה
הלא מחמיא הזאת "את לא מעניינית"

בדיוק מהסיבה הזאת אני לא מאנפלת אף אחד, כי גם לצייצן המעניין ביותר יש תקופות בהם הוא חלש,
או שהמסרים שלו לא מדברים אלי, אז מה?
מאחר ואינפול היא פעולה קצת פוגעת בצייצן בלי קשר לכמות העוקבים שלו, למה לי?
ואם רוצים להתמקד בצייצנים "הקרובים" אליך אפשר הלא ליצור להם רשימה נסתרת, אולי זו צביעות
במידה מסוימת, אבל מעט צביעות הכרחית בחיים האלה, ואת זה למדתי מהאח הגדול ;) י

אופססס...נתפסת

כל צייצן מתחיל חושב שלו זה לא יקרה, הוא לא יתמכר, אין סיכוי.
הוא הרי כבר טעם רשתות חברתיות בעבר, מה כבר לטוויטר לחדש?
אז זהו, שיש.
הסוד ההמכר של טוויטר טמון בכך שהוא יותר מסתם תחרות על כמות העוקבים שלך -
יש כאן תחרות על רמת המסרים שלך, על יחודיות הכתיבה והתמצות, ועל ההערכה שאתה מקבל מהקוראים שלך.

איך תדע אם התמכרת? - הנה כמה סימנים מזהים:

1. אתה צמוד לנייד/מחשב יותר מאשר בעבר
2. אתה מצייץ בזמן מפגש חברים, והם מתחילים להעיר לך על זה
3. אתה מרגיש הזדהות יתר עם השיר הוטל קליפורניה
4. אתה מתעסק יותר מדי עם סיומות לא ברורות בטוויטר
5. אתה מתחיל לשים י גם במיילים ובמסרונים
6. בא לך לכתוב מדריך לצייצן מתחיל
7. אתה בודק באובססיביות את כמות העוקבים שלך, וטרוד בשאלה מי עזב אותך
8. אתה מתחיל לחשוב במשפטים קצרים, מחפש ניסוחים חדשניים, משנה שירים, מחבר בין מושגים לא קשורים
9. אתה מתלבט, האם לנעול/להסיר מנעול/לסגור משתמש/לפתוח פייק ?
10. אתה יוזם שיחות הזויות עם יוזרים אחרים רק בשביל למשוך תשומת לב ולגרום להם לעקוב אחריך
11. השימוש בפמל, אנטישמי וזדיינו גובר, וגורם לעויינות בינך לסביבתך הטבעית
12. אתה מגלה את הדיאם ומפסיק לעשות סקס
13. אתה מפסיק לקרוא ספרים
14. אתה בטוח שיש לך חברים חדשים, כאלה שהכרת בטוויטר ומעולם לא נפגשתם
15. אתה מתעניין בשלומם של אנשים זרים לגמרי בבוקר, ומספר להם סיפורים אינטימיים בפידלילה
16. הקוטריות מעלה הילוך, ואתה מתחיל להתלונן על דברים שגרתיים לגמרי שהיו קודם חלק מחייך השפויים
17. כשאין לך מה לצייץ תדבר על אוכל, פיברוט/ריטווט, כלב/חתול, אינפול, קור, עליה/ירידה, זיקנה, זיקפה או שיר (קקי גם)
18. אתה מרגיש שזקוקים לדיווח רצוף על כל מעשייך במשך היום, גם אם בקיצור
19. אתה מתחיל להטריד מלצרים
20. אתה צוחק בלול, רוצה לבלות ברדיו, ושונא טמקא
21. אתה לומד להשמיד ראיות, אתה הופך לביקורתי מדי ומודד מייד את הביצועים בפבסטאר

ובוודאי יש עוד המון, אבל עכשיו באמת שנגמר לי הזמן, נצתייץ :)

סף ההומור

הכול צחיק, אני לגמרי בעד העניין הזה, ולא מפריע לי אם זה נמוך רדוד גס או אפילו גזעני.

יש לי בעיה רק עם השפלה, וזה כשלעצמו בעייתי, כי כל אחד מורגש מושפל ממשהו אחר,
אני אישית נפגעת מביטויים כמו "כלבה מוצצת" וכיו"ב, אותי אישית זה מכניס לעמדת חולשה
וחוסר אונים (ואני מעולם לא נפגעתי מינית או משהו דומה) לא מצחיק אותי בכלל, ומרגיש לי
טמטום גמור כשמישהי אחרת משתפת עם זה פעולה.

אולי לרגע אחד לפני שמגיבים לצחוק אפשר לעצור ולחשוב, האם הצחוק הזה מחדד מסר?

על פיברוט וריטווט ועל מה שביניהם

הנושא הזה עלה השבוע באחת השיחות, אז למה לא להשתעשע ולדסקס על זה קצת.

פיברוט הוא מחווה של נעימות, יש מי שמסיים ככה שיחה או שנותן מעין נשיקה לכותב,
אולי מזדהה עם הנכתב או שפשוט רוצה לחזק ולעודד את הצייצן בתחושתו הפרטית והסנטימנטלית .

אני באופן אישי מאד אוהבת את הפעולה הזאת, מתחילה לקרוא את הפיד שלי והאצבע כבר בהיכון, לא מתקמצנת.
מבחינתי זה ליטוף ופירגון, ואפילו סוג של "שמירת קשר"

האם פיברוט הוא קנה מידה לטיב הציוץ?
אני לא משוכנעת, בעיני זה בעיקר מעיד על ההבנה שגורמת לחיבור בין אנשים, על המכנה המשותף שמביא אותנו לקשר.

פעם הייתי מפברטת בכדי לשמור את הציוצים שהמליצו על ספר או סרט בכדי לחזור אליהם בשלב מאוחר יותר בשעת הצורך, אבל עם הזמן זה יצא לגמרי משליטה, ובכל פעם שמשהו מאד חמוד לי - מפברטת באהבה.
(את ההמלצות אגב למדתי לשלוח למייל בנייד ולשמור כטיוטה, הרבה יותר אפקטיבי)

אם כך מה משמעות הריטווט? - זה יותר מורכב.
ריטווט צריך להיות יותר גלובלי, יותר רחב משמעות ואולי אפילו טיפה אוניברסלי.
המרטווט מרגיש במידה מסוימת ש-"הוציאו לו את המילים מהפה", ושקלעו בול לתחושתו או לדעותיו.
שמתי לב שאני מרטווטת הרבה פחות לאחרונה, בהיפוך גמור למגמת הפיברוטים ההולכת וגדלה.
אולי כפי שמאשה טוענת "ציוץ שלא רוצים לעמוד מאחוריו" לא מרטווטים, כי אז לוקחים אחריות על הדברים,
מצהירים על הדברים בשם עצמך, תופסים עמדה נחרצת בעניינים שיש להם חשיבות יתר בעיני המרטווט.
לפעמים אני מנצלת ריטווט ידני בכדי להמליץ על הצייצן, כי מה יכול להיות יותר אותנטי מזה?

האם אפשר להסתכן ולומר שבסבירות די גבוהה לריטווט יש משקל וחשיבות נכבדים יותר? - נראה לי שכן.


יש לפעמים ואני עושה את שתי הפעולות גם יחד, מרוב שמחה או עוצמה שהציוץ משרה עלי, ולעתים נדירות אפילו משתפת בפייסבוק, ככה יעשה לציוץ מושלם בעיני :)

האם יש בפעולות האלה פייבק?
אני מאד מקווה שלא. למרות שבמצבים בהם בא לי לפברט מישהו שפיברט אותי זמן קצר לפני-כן אני קצת חוששת, שלא ייראה כמו פינג פונג של הדדיות מתלקקת, ואז מתעשתת ושואלת את עצמי - למי זה איכפת בעצם?

מפברטת ומרטווט באהבה גם כאלה שהם לא נעקבים שלי, ואת חלקם בדיוק בזכות הדרך הזאת אימצתי, ובחמדנות גדולה :)

גם למים קרים מתרגלים

אני באמת מתנצלת שאין לי שום דבר נחרץ לכתוב, אף אחד להעליב וכלום לקדם.
יש אנשים שמחפשים אמת אחת יציבה ולוהטת, כזו שתתווה להם דרך ותכניס מטרה לחיים,
אני יכולה להבין את זה, אין לי בעיה לחיות עם זה, אבל לא מוכנה לשתף עם זה פעולה.

ללא כתיבה סתמית לא היו מתפרסמים ספרים מסוימים, טורים אישיים וכתבות כלליות לצד
ענייני היום הבוערים וגילוים מסעירים.

הביקורת שלכם עלי יכולה להיות כמו זרם של מים קרים במקלחת, אבל אם כבר נתקעת עם שמפו על הראש, לא תסיימי חפיפה?

תהודה ללא מטרה

אחד הדברים שקוסמים לי לחזור ולצייץ היא העובדה שאין לי שום מטרה מוצהרת לעשות את זה. אני לא משרתת אף גורם משווק, לא מנסה לקדם את ענייני הפרטיים או התעסוקתיים, ולא משנה לי איך הציוץ ייתפס או יתפרש ע"י הקורא (אם אכן יש כזה)

המצב הזה שהוא נטול כל מגמה ותפאורה הוא מאד משחרר, לא מחייב אותי לעקביות מסוימת ולא להיגיון רצוף וחונק, אלא דווקא מסייע לי לשחרר פיסות של דעת שצטברו וצפו בי, ושאינן נחוצות בשום מקום אחר.

יחד עם זאת, אני לא בדיוק מצייצת למקום שומם שכוח אל, ברור שאני חושפת רגע מעצמי (גם אם זו לא חשיפה דרמטית מרחיקת לכת) ומייחלת למצוא הזדהות, חיזוק ולעיתים אפילו שיח.

...

ואולי רק רציתי לזרוק אבן קטנה משלי לאגם החיים, שתכה גל קטן לזכרי במעגל מצומצם, ותיצור רגע רגעי חולף וחסר מטרה ...

מחפשים נעקבים

אני אוהבת למצוא נעקבים חדשים בעצמי, לחפש אותם לפי מילה מסוימת שעולה בראשי, לפי השירים שהם אוהבים,
מעיינת ברשימת עוקבים של צייצנים שאהבתי, בקיצור מחפשת כאלה בעלי עניין משותף.

דווקא בלילה או לפנות בוקר מוצאים חברים חדשים, בשעות בהן מפלס הציוניות יורד והרגש נותן לעצמו רשות לגלוש החוצה.